מחנה עופר
מתוך מאמרו של קובי אריאלי, 9/6/2005, מעריב
האיבר היחיד במפלגת העבודה שזורם בו דם בשבועות האחרונים הוא הגוף בעל השם המנדטורי "המוסד לבירור עתירות". אם הייתי נוחת כרגע מהמאדים והיו מציגים בפניי שתי מפלגות שלאחת מהם יש "מוסד לבירור עתירות", הייתי אומר מיד שזו המפלגה הפחות מצליחה מבין השתיים.
אבל מתברר שזה לא מדויק. חוץ מ"המוסד" ומהשפם של עמיר פרץ יש למנוחה עוד כמה איברים פעילים. עם אחד מהם נפגשתי השבוע.
עופר קורנפלד הוא גאון היי-טק שזנח את כל כספו וזהבו כדי להיכנס לחיים הציבוריים ולהשפיע מבפנים. הוא חכם, הוא עשיר והוא מלא תמימות, אמביציה וחזון. קבוצה בהנהגתו הולכת וצוברת כוח במפלגת העבודה במטרה להוות אלטרנטיבה להנהגה הקיימת. בדרך הם עושים הרבה דברים טובים. חורשים את הסניפים, מפעילים סדנאות, עובדים על רענון המצע ונערכים למהפך. הגיוני שלא שמעתם עליו, כי ברעש העצום שמקים שינוע ניירות התביעה לעבר המוסד וממנו, אי אפשר לשמוע כלום זולת הקללות של דני יתום וכובד טפיפות הרגליים של פואד. אבל יום אחד, אחרי ההתרסקות הסופית של מפלגת העבודה בבחירות הבאות תתחילו לשמוע יותר ויותר את השם הזה. ראו הוזהרתם.
