מפלגת סמרטוטיזם
עופר קורנפלד
אין אידיאולוגיה, אין חזון, אין הנהגה. יש רק שמעון פרס, האיש והאגדה, שכמעט והבטיח לפרוש
מפלגת העבודה נמצאת זה מכבר בשלב הפנסיונרי של חייה. מעלומיה המתרוננים נותרו רק זיכרונות עמומים ורוב הונה הפוליטי כבר בוזבז בגיל העמידה בקזינו של אוסלו. אפילו בלבן של העיניים אין את אותו ברק שהיה, אבל כפי שמוכיח שמעון פרס, יש חיים גם הרבה אחרי גיל היציאה לגמלאות.
את תהליך שקיעתה של המפלגה מנהל פרס, האיש והאגדה, בעודו משקיף ממרום שנותיו על ההמולה סביבו בשובה ונחת. האיש שכעלם צעיר כבר יצק מים על ידי מייסדי המדינה, וכאדם בוגר השתתף בכל מניפולציה פוליטית שהמציא הג'ניוס היהודי הפורה. האיש שניסה באורח הרואי להכריע את הסכסוך המדמם שלנו באמצעות ערפל יצירתי של מילים, זכה בפרס נובל וכמעט ופרש בערוב ימיו אל כס הנשיאות. אלא שרק כמעט.
זרעי החטא הקדמון של טרגדיית ההנהגה הנוכחית של העבודה נזרעו לפני כשנתיים בראש חוצות. חדלונה המוחלט של החבורה המתיימרת להנהיג את המפלגה בעיצוב סדר יום פוליטי רלוונטי ועוד יותר מכך, בגיבוש הנהגה אנושית מלוכדת שתוביל אותו - הוליך אותם לפתרון של פשרת פחדנים. כך קרה שחיים רמון, מתן וילנאי, פואד בן אליעזר, דליה איציק ועוד רבים וכושלים מסרו את המפתחות הפוליטיים בידיו של שמעון פרס, האיש שכמעט והבטיח לפרוש. "צריך להביא שקט", "הפעם הוא באמת הבטיח לי לפרוש", "שמעון יכול להביא כסף", "זה רק מינוי זמני", ליחשו החברים ביניהם, משוחחים בשקט במסדרונות הארוכים, מנסים לכאורה לשכנע זה את זה, אבל לא באמת מאמינים.
השנתיים האחרונות אכן הביאו את הפארסה אל שיאיה. האידיאולוגיה החדשה של תנועת העבודה גובשה תוך כדי זחילה סיזיפית אל שיירי השלטון משולחנו של שרון. האידיאולוגיה הזאת מוצגת כיום במלוא מערומיה בשער. אין זו אידיאולוגיה של סוציאליזם מיושן, הס מלהזכיר, וגם לא של קפיטליזם חזירי, חלילה וחס. אפילו אין זו אידיאולוגיה של פרגמטיזם מפא"יניקי מבית אבא, אלא אידיאולוגיה שנוצקה בבית המדרש של איש הכמעט. העמדתו של עקרון ההתמדה הפוליטית כעקרון הנעלה על כל שאר הערכים. אידיאולוגיית הסמרטוטיזם.
על סיפו של המבחן החשוב ביותר שעומד בפני הממלכתיות הישראלית מאז הקמת המדינה, מתגוששים המועמדים לירושה בבוץ. זה שפרש וחזר עם הכפור מתמודד מול יו"ר ועד העובדים הראשי. ומולם מתמודד זה שהודח ומנסה להשיב את כבודו וכן הפרשן ארך הלשון. כולם נאבקים בחירוק שיניים, מנסים לטפס זה על גבו של זה, והכל רק כדי לזכות ולעלות לסיבוב השני מול האלוף הנצחי בתחרות הסמרטוטיזם הישראלית.
דמדומי השקיעה של מפלגת העבודה יכולים להפוך, עם הזמן, לשחר של יום חדש. אבל אם תבונתם של חברי המפלגה לא תגבר על עקרון ההתמדה הפוליטית הסמרטוטי, תהפוך הפארסה לגרוטסקה, והמקהלה היוונית תשיר יחדיו את שיר האשכבה של מפלגת העבודה.
