בריוני השכונה
עופר קורנפלד
עופר קורנפלד זועם על ההחלטה לדחות את הבחירות ליו"ר העבודה
כמו שאר ילדי השכונה שלי בקריית-אתא, גם אני שיחקתי כדורגל במגרש השכונתי. משחק הכדורגל השכונתי התנהל אז, כפי שהוא מתנהל עד היום, לפי כללי השכונה המוסכמים. בלי "נבדל" ובלי שופט. למרות העדרו של שופט מוסמך, נשמרו כללי המשחק ההוגנים בקפדנות של ילדים. מי ש"כיסחו" אותו באלימות מופרזת צעק "פאול", ואם היה צדק בטענתו גם קיבל בעיטת עונשין. לפעמים ניצחנו ולפעמים הפסדנו.
אבל גם בשכונה שלי הסתובבו מעת לעת בריונים שלא ידעו לשחק כדורגל בהגינות. כשהפסידו, היו פתאום תופסים את הכדור בידיים ורצים איתו ריצת אמוק. לפעמים בעטו את הכדור אל מחוץ לגדר והשביתו את המשחק כליל. לפעמים שמו את הכדור בשתי ידיים בתוך השער והכריזו שהם המנצחים. התגובה של השכונה כלפי הבריונים הייתה בדרך כלל מהירה ועניינית. אף אחד לא התעמת עם הבריונים, במקום זה פשוט לא שיחקו איתם יותר כדורגל.
כידוע פוליטיקה פנים-מפלגתית איננה משחק כדורגל שכונתי. המבנה החוקתי של ישראל בנוי כך שהנתיב היחידי של אנשים ראויים אל בית המחוקקים ואל הממשלה עובר בתוך המפלגות. המפלגות הן הבוחרות את מנהיגיהן, ולאזרח נותרת הבחירה בין מפלגה מסוימת לרעותה. כיוון שכך, יש לנו כאזרחים עניין רב בקיומם והגינותם של תהליכי הבחירות הפנימיות.
לפי חוקתה של מפלגת העבודה, היו צריכות הבחירות הפנימיות ליו"ר המפלגה ולמועמדה לראשות הממשלה להתקיים לפני כשנתיים. אלא שבמפלגת העבודה, את הכללים קובעים הבריונים. שיתוף אינטרסים הביא באותה עת למינויו הזמני של שמעון פרס. אלא שאצל פרס, כידוע, גם הנצח הוא זמני.
לפני כשנה התכנסנו חבורה של מנהיגים צעירים והחלטנו לשים קץ לבדיחה הטרגית ולפתוח בהליכים לקראת בחירות ליו"ר. על מנת להכין את מפלגת העבודה לבחירות הכלליות. אלא שבדרך שוב ושוב נשברו כללי המשחק בניסיונות דחייה מתמשכים. עד הערב שבו חטף אהוד ברק את המקרופון ונקבע סוף סוף תאריך לבחירות.
אלא שגם תאריכים וגם כללים אינם מחייבים עוד. ישנם מועמדים שגם לא הצליחו למצוא את קהל תומכיהם, וגם כשלו להביא את אוהדיהם להשתתף במשחק. כיוון שכך, הם אמורים להפסיד הפעם בבחירות. חבורת המועמדים המפסידים - ברק, וילנאי וגם פואד - כרתה ברית של בריונים עם שמעון פרס. אם אי אפשר לנצח את הבחירות, אולי ניתן לבטל אותם. כידוע בבחירות שאינן מתקיימות לא ניתן להפסיד.
כיוון שמשחק הוגן לא היה אף פעם הצד החזק של מפלגת העבודה, ומי שרץ עם הכדור ביד אל השער אינו זוכה לגינוי גורף אלא מתהדר בתשואות של חן, הרי תמיד נמצאת הפרוצדורה המתאימה לדחות את הבחירות שוב.
רוב האנשים ההגונים נוטים לכבד את כללי הצדק של השכונה. כיוון שכך, רובם המכריע נמנע מלהשתתף במשחק הפוליטי עם חבורה של בריונים. חבורה שבמקום לשחק בכדור בהגינות, משחקת בכללים עצמם לתועלתם. אין זה מקרה, שרובה המכריע של העילית החברתית של ישראל, מסתכלת במיאוס על הפוליטיקה.
מפלגת העבודה אינה יכולה להרשות לעצמה לדחות את ציבור האנשים ההגונים. כללים קבועים ושקיפות של ההליכים הם תנאי הכרחי לשותפות של ציבורים רחבים ואנשים ראויים. אם לא תקיים את הבחירות במועדן ותכבד גם את המנצחים וגם את המפסידים, תמשיך חבורת הבריונים המפלגתית לשחק "ראגבי" במגרש כדורגל שהולך ומצטמצם, והציבור בייאושו ימליך עליו שוב את מלך המושחתים.
