ניצחון האצבעות על ההפגנות
עופר קורנפלד
סיכומו של המאבק "הכתום" מעלה לקח חשוב לכל אזרח אחראי. עוצמתן של תנועות פוליטיות חוץ-פרלמנטריות מוגבלת להעלאת נושאים לסדר היום הציבורי. הפוליטיקה המפלגתית והפרלמנטרית היא המרחב היחיד בו נעשות ההכרעות האמיתיות
הכישלון הצורב של "המחנה הכתום" במאבק נגד יציאתה של ישראל מעזה, האיר בצורה אכזרית את מגבלות כוחו של מאבק אזרחי. בכל שנות קיומה של מדינת ישראל מעולם לא נוהל מאבק פוליטי-אזרחי כה רחב היקף כמו המאבק ?"הכתום", שגובה גם בנחישות ובלהט הדתי-משיחי של המתנחלים ואוהדיהם.
במאבק הזה גויסו למערכה כל כלי המאבק האזרחי הידועים לנו. הפגנות המונים לסוגיהן, תקציב פעולה של עשרות מיליוני שקלים, ותזמורת תקשורתית רהוטה ומנומקת.
הנאבקים נגד היציאה חצו גם קווים אדומים למכביר. הנהגת המתנחלים השתמשה, ללא היסוס, בעוצמתו ובהשפעתו של הממסד הרבני על הציבור הדתי. אל חיילי צה"ל הופנו קריאות גלויות רבות למרד ולסירוב פקודה המוני.
בקצה המחנה נעשו מעשי פשע חמורים: חסימות כבישים מסכנות חיים, השחתת ציוד, ממשלתי ופרטי, ושני פיגועי רצח בערבים, בשפרעם ובשילה. בסופו של יום, גם מעשי הטרור המתועבים וגם האלימות על הגגות לא עצרו את הדחפורים.
בנקודת השיא שוב נבחנה והוכרעה יכולתו של הממשל הדמוקרטי למשול. תהליך היציאה מעזה התרחש רובו בתוך המרחב הפוליטי. למרות השבר הפוליטי העמוק בתוך הליכוד, זכתה הממשלה באמון ברור של הכנסת בכל סוגיות היסוד. גם ביהמ"ש העליון אישר את חוקיותן של ההחלטות, תוך שמירה על זכויות המיעוט שנפגע. המשטרה והצבא מימשו, בתבונה ובעוצמה, את הכרעת הרוב. הדמוקרטיה ניצחה.
סיכומו של המאבק מעלה לקח חשוב לכל אזרח אחראי. עוצמתן של תנועות פוליטיות חוץ-פרלמנטריות מוגבלת להעלאת נושאים לסדר היום הציבורי. הפוליטיקה המפלגתית והפרלמנטרית היא המרחב היחיד בו נעשות ההכרעות האמיתיות.
תנועת "ארבע אימהות" לא יכלה להוציא את צה"ל מלבנון. רק הכרעתו הפוליטית של אהוד ברק, בתמיכת הכנסת, סיימה 18 שנים של שהייה מיותרת בלבנון.
קבוצות ויחידים, הרוצים להכריע את עתידה של החברה הישראלית, חייבים אפוא לבחור במסלול הפוליטי מפלגתי. בנקודת ההכרעה המרכזית של ישראל סופרים אצבעות המורמות להצבעה, ולא אגרופים מניפים שלטים. בחירה בפוליטיקה מפלגתית אינה מסתכמת בהצבעה בבחירות הכלליות כל ארבע שנים. זהותם האישית של נבחרי הציבור חשובה הרבה יותר ממצע המפלגה, הדוהה במהירות לאחר הבחירות. המשבר העמוק בתוך הליכוד חשף מחדש את ההשפעה עצומה של זהות חברי הכנסת על עתידנו. אילו היו עוד חמישה מורדים בליכוד, ישראל לא הייתה יוצאת מעזה.
נתיבי ההשפעה המפלגתית בישראל פקוקים ומפותלים, אבל זוהי עדיין דרך המלך היחידה להשפעה. הפעילות המפלגתית היא בירוקרטית ומלאת מהמורות, וחסרה את הטוהר הרעיוני שבתנועות חוץ-פרלמנטריות, ואולם זו עדיין בחירתו ההגיונית של האזרח האחראי.
