מגש הכסף ריק
עופר קורנפלד
על מגש הכסף שלנו בזמן הזה איננו מקבלים מדינה, לא ביטחון ולא שלום.
דרושים חזון וערכים
עוד לא שקע האבק במחסום קרני וכבר אנחנו ממהרים הלאה לדרכנו. איש לדרכו, אשה
לדרכה. לבנו כבר גס במוות חסר הפשר והתוחלת. כאילו הצליחה זוועתו של מלאך המוות
הקוצר בינינו באקראי לאטום את הלב מלחוש כאב ולסגור את הנפש מלהבין חיים. אפילו
ברכות ההחלמה לפצועים ומילות התנחומים הריקות למשפחות החללים כבר נאמרות בטון
שהתרוקן מרגש של אמת.
החללים מעולם לא היו פרטיים כל-כך כמו בימים האלה. בסופו של יום תמיד
היה השכול רק עניין אישי, משפחתי. אלא שהיו זמנים שהמרחב הציבורי שלנו היה רווי
בתכנים של שליחות ומילים של שותפות. אתוס ההקמה של ישראל נזקק לגיבוריו ותחושת
השותפות הלאומית היוותה מרכיב חשוב בחוסנה של החברה הישראלית.
מניין ההרוגים ברצועת המוות של עזה עלה למאתיים עשרים ואחד חללים,
אזרחים וחיילים. מותם של שישה אנשים נוספים עבר למרבה הזוועה בדממה. עם ישראל לא
יצא אל הכיכר לתבוע מראש הממשלה לפעול בשטח עצמו באומץ במקום להסתפק רק בהצהרות
"אמיצות". התנהגותו של הציבור מרמזת על השלמה בחולשה עם המוות המטפטף שמביא עלינו
המשך שהייה בעזה.
חייהם של אנשים הופכים בהרף עין למגש של כסף. אלא שמגש הכסף של דורנו
הוא ריק. אנחנו לא מקבלים על המגש מדינה, לא ביטחון ולא שלום. לחינם אנחנו שולחים
את מיטב בנינו לשמור בגופם על מחוזות שאין לנו חפץ בהם. חיילי צה"ל ואזרחי ישראל
מקיזים את דמם לשווא רק כדי להחזיק בשטח שרובו המכריע של הציבור מעולם לא חפץ בו
ואפילו הממשלה כבר החליטה לפנותו.
בזמן האחרון הגיעה התפרקותה של החברה הישראלית אל לב האתוס לאומי -
השכול. יכולתנו לזפזפ מעל המוות המיותר ולהמשיך הלאה במקום לעצור, להרגיש ולחשוב,
היא רק ביטוי לטמטום החושים שלקינו בו. איננו מוצאים עוד בתוך עצמנו את היכולת
להרגיש שייכות לקהילה, שאינה מספקת יותר חזון משותף וערכים משותפים. מידת האכזריות
שמרחפת בחלל חיינו הביאה אותנו זה מכבר לאובדן תחושת הערך לחיי אדם. את תחושת הערך
האמיתית של החיים החליפה רטוריקה נבובה.
העם בישראל זקוק בעת הזו לחזון וערכים משותפים. חזון של כינון מסד יציב
לקיום ארוך-טווח של מדינת ישראל בגבולות קבועים, תוך בנייה מחדש של חברה בריאה
ובעלת ערכים לאומיים של אחריות, שוויון וחופש. חזון שכזה יהפוך את מדינת ישראל
למקום שכל יושביו בוחרים לחיות בו באופן טבעי. אין לנו זמן מיותר. מוטלת עלינו חובה
לעצור מייד את מחול המוות ולקדש את שמירת החיים.
16.01.05
