עופר קורנפלד  

אהבת חינם

עופר קורנפלד

"אני אוהבת אתכם", אמרה לי צעירה שיחד עם חבריה חסמה את יציאתי מגוש קטיף. האהבה הזאת לא תמנע התנגדות בכוח לפינוי

לפני כשלושה שבועות יצאתי עם נשים מתנועת "שובי – נשים למען יציאה מעזה" להיפגש עם תושבים בגוש קטיף, המעוניינים לעזוב את רצועת עזה. למרות הבטחות ראש הממשלה, לאזרחים שמוכנים להתפנות בהסכמה מבתיהם, אין עם מי לדבר. האווירה ביישוב הייתה אווירת פחד ואלימות, והתושבים סיפרו על לחץ ואיומים מצד מועצת הגוש ומצד קבוצות תושבים אחרות בגוש.

ביציאה מהיישוב נחסמה דרכנו על-ידי חבורה של כ-50 בני נוער וצעירים, בנים ובנות, בעלי חזות דתית, שהוזעקו מיישובי הסביבה. הם חסמו את הכביש בגופם ובעזרת מחסום, ושעה וחצי עיכבו את יציאתנו. במשך הזמן הזה נעה התנהגותם בין אחיזת ידיים ושירי התנחלות לבין חילופי מהלומות עם תושבים שמיהרו לשוב לילדיהם ביישוב אחר. המשטרה שהוזעקה למקום עסקה בעיקר בהרגעת הרוחות, ויציאתנו התאפשרה רק כאשר ניתנה לצעירים הנחיה מהמבוגרים שהנהיגו אותם.

ניצלתי את הפנאי ההזוי שנכפה עלי, ב-11 בלילה, באמצע הרצועה, כדי לשוחח עם חלק מהמפגינות הצעירות. ברור היה שהן פוחדות מאוד מהעימות האלים שהתרחש סביבן ושהן הגורם לו, וכן מנוכחות המשטרה. באותה מידה ברור היה שהן חוששות לפנות את הדרך ולהפר את התחייבותן לחברה התובענית. אבל מעבר לפחד עלה מהשיחות איתן גם הבלבול בין המסר היאפי החדש של מועצת יש"ע - "יש לנו אהבה, והיא תנצח" - לבין המסר הישן והמוכר - "עקירת יישובים קורעת את העם".

"אני אוהבת אתכם", אמרה לי אחת, "את כל היהודים", הוסיפה, אולי כדי שלא אקח את המלים באופן אישי מדי. "אבל לא כולם ככה, יש פה כאלה שממש שונאים אתכם", אמרה האחרת. "לי די קשה עם כל השנאה הזאת", הוסיפה, אולי שוב כדי להרחיק את הפוליטי מהאישי. הפער בין מלות הקירבה והשירה שבפיהן לבין המעשים האלימים שהן וחבריהן מבצעים בפועל, לא חדר כנראה אל תודעתן.

האתגר העומד בפני ראשי המתנחלים אינו פשוט וקורע את הנהגתם. יש ביניהם שמבינים כי על מנת להתנחל בלבבות הציבור הישראלי הרחב, שמאס בהתנחלות בעזה, צריך לדבר במלים של אהבה וקירבה. מולם עומדים האחרים, שחושבים כי ללא איום מרומז או גלוי של שימוש בכוח, הפינוי לא ייעצר. לא תמיד מדובר באיומים בלבד. בכל פעם שמפונים מאחזים בגדה, נאספים מאות מתיישבים, שבדרך מצליחים למנוע את הפינוי בכוח.

האיום באלימות מופנה כיום גם כלפי מתיישבים שמבטאים את נכונותם להתפנות, וכלפי בני התנחלויות, שוטרים, חיילים ופקידים שנוטלים חלק בתהליך ההתנתקות או בפינוי המאחזים.

מסקר שערך "המפקד הלאומי" עולה כי רוב עצום של אזרחי ישראל מתעלם ממילות האהבה של מועצת יש"ע, אך מקשיב קשב-רב למעשיהם. 9 מכל 10 ישראלים מאמינים שקיימת סכנה של אלימות מתנחלים כלפי אנשי צבא ומשטרה שיעסקו בפינוי. עוד עולה מהסקר כי רוב גדול בציבור חושב שמהלכים מדיניים מחייבים הסכמה רחבה בציבור היהודי. לכאורה נדמה לציבור כאילו בחיק הקונסנזוס היהודי הרחב מצוי המפתח להקטנת האלימות הפנימית.

למרבה הצער דומה שמחויבותם של המתנחלים לארץ ישראל גוברת לא רק על החלטות הממשלה, אלא אף גורמת לאי נכונותם לקבל את רצון רובו המכריע של הציבור. לא מכבר דחתה הנהלתה המצומצמת של מועצת יש"ע את מסמך "שיח אחים" , שגובש על-ידי חלק מראשי המתיישבים והפורום לאחריות לאומית. בבסיס המסמך, ההסכמה להימנע מאלימות והכורח להשיג רוב מוצק באשר לעתיד ההתיישבות. מדוע דחתה המועצה את המסמך? משום שמבחינתם אף רוב לא ימנע את ההתנגדות בכוח לפינוי.

^

Open Window
עופר קורנפלד בתוכניתה של שירה פליקס,
ערוץ 10

Open Window
עופר קורנפלד בתוכניתו של יעקוב אגמון, גל"צ, 18.12.04

© 2005 עופר קורנפלד כל הזכויות שמורות