הם ואנחנו
עופר קורנפלד
דפוסי ההצבעה של ישראל מבוססים על פוליטיקה של זהות. בחירתו של עמיר פרץ ליו"ר "העבודה" לא תבטל את הפיצול הפנימי, אבל תאפשר לקבוצות של "הם" להיות "אנחנו"
במהלך שלושים השנים האחרונות חל שינוי גדול והדרגתי בהשקפתה של החברה הישראלית על פתרון הסכסוך הישראלי-ערבי. האינתיפאדה האחרונה הובילה להסכמה רחבה על דמות הפתרון. הסכמה רחבה זו היא שהתבטאה בתמיכה הגורפת שקיבל אריאל שרון לתוכנית ההתנתקות.
למרות תמורה כה עזה בציר המרכזי של הפוליטיקה הישראלית הרי דפוסי ההצבעה הישראלים השתנו בשנים אלה רק במעט. הסיבה המרכזית לקיפאון בדפוסי ההצבעה היא שהם מבוססים יותר על פוליטיקה של זהות ופחות על פוליטיקה של דעות. דעיכתה של מפלגת "העבודה" בעשור האחרון מלמדת יותר על הקיטון בגודלה של הקהילה המצביעה למפלגת העבודה, והרבה פחות על השינוי בדעותיהם של המצביעים שדווקא קיבלו את רוב עמדותיה המדיניות.
שחיקת הדגל הכלכלי-חברתי של מפלגת "העבודה" נמשכת גם היא על פני עשורים רבים. בקרב החלקים הותיקים והמבוגרים יותר של האוכלוסייה הישראלית נותר רק בדל זיכרון עמום מהשקפת העולם החברתית של מפלגת "העבודה". הישראלים דוברי הרוסית והאזרחים הצעירים בישראל חפים אפילו משאריות הזיכרון הללו. במקום דגל משתמשת מפלגת "העבודה" בתירוץ העלוב שעיקרו "אבל אנחנו אמרנו את זה קודם".
משפט אחד השגור בפי הנהגתה הנוכחית של מפלגת "העבודה" מלמד יותר מכל על ניתוקה הגובר והולך מהחברה הישראלית. "לא חשוב כמה הליכוד ידפוק אותם , בסוף הם תמיד יצביעו ליכוד" או בגרסה המרוככת שלו "למרות שנתנו להם הרבה כסף, הם לעולם לא יצביעו בשבילנו". הבעיה המרכזית של התפיסה הפוליטית המגולמת במשפטים האלה היא הגדרת חלקים בחברה הישראלית כ"הם" וחלקים אחרים בחברה הישראלית כ"אנחנו".
התמודדותו של עמיר פרץ על הנהגת מפלגת "העבודה" מעלה על פני השטח את חציה השני של אותה המשוואה. בסיורים בפריפריה הישראלית קל לשמוע מהציבור את המשפט הסימטרי. "עמיר לא יכול להיבחר בגלל ש הם לא יתנו לו" או בגרסה החריפה יותר הם לא יתנו לנו לשלוט". שוב מתקיימת אותה חלוקה של החברה הישראלית ל"הם" ו"אנחנו", ר בהיפוך תפקידים.
הנפת הדגל החברתי-כלכלי בלבד לא תהפוך את מפלגת "העבודה" לחלופה שלטונית הראויה לאמון המצביעים. מחויבות הבזק של שמעון פרס למאבק בעוני, זוכה לפחות אמון מאשר זוכה לו שר האוצר אהוד אולמרט כשהוא מסיים קורס מזורז למקררים ריקים. יכולתה של מפלגת "העבודה" להפוך למפלגת שלטון מבוססת בראש ובראשונה על יכולתה ליצור קואליציה רחבה של קהילות רבות בישראל. על מנת ליצור את הקואליציה הזו, חייבת מפלגת העבודה להפוך את כל ה"הם" ל"אנחנו".
אם יבחר עמיר פרץ ליו"ר מפלגת "העבודה" לא יבוא הקץ לחלוקתה של ישראל לקבוצות זהות שונות. לעומת זאת יש סיכוי גדול שחלקים רבים באוכלוסיה הישראלית יפסיקו להיות "הם" וישובו להיות "אנחנו" אחד גדול.
