בזכות הלב השבור

עופר קורנפלד

על החברה הישראלית לפנות מקום לאלה שישלמו את המחיר הכואב של הפינוי

מדינת ישראל הולכת וקרבה לזמן שבו ייאלצו אלפי אנשים לפנות את ביתם בניגוד לרצונם. חיוניותה של היפרדות מדינת ישראל מרצועת עזה היא המאפשרת את הפינוי, אולם חיוניות זו בפני עצמה אינה גורעת מעוצמת הפגיעה באזרחים.

פגיעה כזאת בזכותם של אנשים לרכושם היא מעשה שלטוני נדיר, שמתרחש כאשר הממשלה מעמידה את טובת כלל האזרחים מעל לזכויותיהם של אנשים ספורים. השבר בחייהם של המתיישבים אינו רק שבר חוקי, הוא גם שבר מוסרי, רעיוני ורגשי.

במישור המוסרי נדרשים אנשים אלה להפנים את ההכרעה, שממשלתה הנבחרת של ישראל אינה רק רשאית לפנות אותם מביתם, אלא אף מחויבת לעשות כן בראותה את האינטרסים של מדינת ישראל לנגד עיניה. הכרעה זאת מתעצמת לאחר שנים רבות שבהן ממשלות ישראל נקטו מדיניות, אשר משמעותה כי טובתה של מדינת ישראל זהה לטובתה של ההתיישבות ביהודה שומרון ועזה. זאת ועוד, ממשלות ישראל ניצלו את חזונם של המתיישבים ככלי משחק ציני במשחק הפוליטי, ובמיוחד העלימו עין מפעולות "לא חוקיות" של מפעל ההתיישבות, שסופן שהולבנו ונהפכו לחוקיות למהדרין.

המשבר הרעיוני הוא חריף אף יותר. חזון ההתיישבות הוא מאבני היסוד של הציונות המעשית. העובדה שהגבול אינו עובר במקום שבו ננעצת המחרשה או נתקע היתד, אלא במקום שגבולות הלגיטימיות הבינלאומית מאפשרים, היא חזרה מכאיבה ממחוזות החלום אל מציאות ימינו. נוספת על כך גם ההכרה, שפינוי חבל עזה אינו סוף פסוק, ומחוזות היצירה של עם ישראל ביהודה ושומרון יחולקו גם הם על פי קווי מיתאר דמוגרפיים, ולא על פי גבולות התנ"ך.

עולה על כולם השבר הרגשי. האנשים שיעזבו את בתיהם בעתיד הקרוב לא ייפרדו רק ממקום מגוריהם, או אפילו מקום הולדתם, אלא ייפרדו גם מחוויית עצמם כחלוצים לפני המחנה, המגינים בחייהם ולפעמים בגופם ממש, על עתידה של מדינת ישראל. הם ייפרדו גם מחלום חיים, הארוג באמונה רחבת היקף, שהם אלה שמאירים את הנתיב לתחייתו של עם ישראל בעידן המודרני.

האינתיפאדה ושנות הטרור הקהו את לבנו לסבל האנושי. מהו כאב הפינוי והעקירה לעומת מחזות הזוועה של אב בודד שכל משפחתו נרצחה? מהו ניפוץ החלום לעומת מראה החיילים המלקטים שרידי גופות מתוך החול? מהו פינוי מסודר לעומת טנק היורה פגזים בלב אזור מיושב?

בחברה הישראלית השסועה אין זה קל להזדהות עם סבלו של האחר. בכל זאת, למרות הקהות הגדולה, על החברה הישראלית למצוא את כוחות הנפש ולחמול על בניה ובנותיה שישלמו את מחיר הפינוי. הרבה לבבות יישברו בדרך חזרה מהחלום של ארץ ישראל הגדולה אל המציאות של ישראל בתוך גבולות מוכרים. אסור שהלבבות הללו יישברו רק מצדו האחד של הקו הירוק.

בנוסף לפיצוי הכספי ההוגן שהמדינה חייבת לתת לאזרחים שאותם היא עוקרת מבתיהם יכולים וחייבים תושבי ישראל למצוא את המקום הראוי לאחיהם השבים הביתה.

הכותב הוא ממנהיגי "הדור הבא" במפלגת העבודה