עוד שנה אבודה

עופר קורנפלד

ניהולה הכלכלי של מדינה אינו דומה לניהול חברה כלכלית. היא אינה יכולה להסתכל רק על שורת הרווח

תקציב 2005, שפורסם אתמול מלמד שוב על בריחתה של ממשלת שרון מאחריותה לאנשים העובדים בישראל. התמקדותה של התוכנית הכלכלית החדשה שוב בהון ולא בעבודה היא מסימני ההיכר המובהקים של שר האוצר נתניהו. דברי החלקלקות שלו על הצורך שכל האזרחים ימצאו את מקומם על רכבת הצמיחה, נותרים בגדר דיבורים ריקים ואינם מקבלים בתקציב ביטוי מעשי. כחלק מהשקפת העולם הרואה בכסף את חזות הכל, נמצא בתקציב שינויים במערכת המס, קיצוצים בתקציב ועוד להטוטי מספרים. לעומת זאת, אין בתקציב שום מענה אמיתי לבעיות הכלכליות העיקריות של אזרחי ישראל: מעט מדי עבודה ושכר נמוך מדי עבור העבודה שקיימת.

לכל משפחה בישראל יש היום קרובים ומכרים שהפכו לקורבנות של מדיניות ממשלת שרון. בהם אנשים שעבדו כל חייהם לפרנסתם ועכשיו הפכו למובטלים שלא מרצון. לא רק הם, גם אנשים שעבדו בעבודות שונות ומזדמנות וכבר למעלה משנה אינם מוצאים יותר שום עבודה. המדיניות שמפקירה את האדם ומקדשת את ההון מרסקת בפועל את חייהן של משפחות רבות. לא רק המובטלים הם קורבנות של הסגידה לכסף, אלא גם עובדים רבים שמוצאים רק עבודה חלקית, בשכר הולך ופוחת ושאינו מספיק לפרנסתם. מדינת ישראל מלאה באזרחים טובים שכישוריהם אינם דרושים כלל לקיום כלכלת ההון של נתניהו.

ניהולה הכלכלי של מדינה אינו דומה לניהול חברה כלכלית. שלא כמו חברה, מדינה אינה יכולה לפטר את אזרחיה במטרה לשמור על רווחיות. שלא כמו חברה, למדינה אסור להביא עובדים זרים זולים כדי שיחליפו אזרחים שאינם יכולים להתקיים ממשכורות רעב. שלא כמו חברה, מדינה אינה יכולה להסתכל רק על שורת הרווח בתקציבה, היא מחויבת בטובת הכלל. מדיניותו של שר האוצר מתרכזת בעיקר בדאגה לתקציבה של הממשלה, ומתחמקת מאחריותה לאזרחים.

אילו לשר האוצר שלנו הייתה השקפת עולם שרואה את אחריות הממשלה כלפי אזרחי ישראל כתפקידה העיקרי, היה לנו תקציב שונה לגמרי. יעדי המדיניות הכלכלית היו כוללים אז מטרות מוחשיות כמו צמצום האבטלה או עלייה בשכר. גם מטרות לטווח הבינוני, כמו עליית הפריון בעבודה או יציאה לעבודה של יותר אנשים, היו ניצבות אז במרכז הכוונת הממשלתית. יתר על כן, יעדים אלה היו הופכים לתוכניות פעולה מעשיות, שמימושן היה גם משנה את המציאות הכלכלית של מאות אלפי משפחות.

אילו היה לנו שר אוצר שמבין באמת את ערכה של העבודה, היה שוק העבודה הופך למרכז העשייה הכלכלית הממשלתית, ולא המאבק בעובדי הנמלים. בטווח הקצר היו נעשות הפעילויות הבאות לשם יצירת מקומות עבודה: מניעת יבוא של עובדים זרים נוספים וצמצום משמעותי של מספר העובדים הזרים הקיימים, ייזום פרויקטים של תשתיות לאומיות שיבוצעו באמצעות עבודה ישראלית, וכמו כן אכיפת החוק הקיים בסוגיות של שכר מינימום, מוסר תשלומים וחוקי עבודה.

בטווח הבינוני היתה מתקיימת תוכנית פעולה מערכתית נגד אפליה בתעסוקה שמונעת מאנשים רבים למצוא עבודה בשל מוצאם או מינם, ובטווח הארוך היו נעשות פעולות שיגדילו את הפריון בעבודה. פעולות אלה היו נעשות כדי להגדיל את ההון האנושי הישראלי, לפתוח את צווארי הבקבוק התחבורתיים ולהקצות משאבים לאומיים למחקר ופיתוח.

התמקדותו של שר האוצר בניהול הכסף במקום ביצירת התנאים להתפתחותו של שוק העבודה  אינה נובעת רק מחוסר אונים שלטוני. היא גם תוצר של עיוורון אידאולוגי לקיומה של חברה בישראל. יכולתה של מדינת ישראל לצלוח את המשבר הכלכלי הקשה בלא לרסק את מפרקתה של החברה דורשת הפניית כסף, תשומת לב ניהולית ויצירתיות בבנייה מחודשת של שוק העבודה הקורס.

התקציב שהוצג לציבור מלמד ששנת 2005 תהיה עוד שנה אבודה, שתצטרף לקודמותיה בהרס השיטתי של התשתית האנושית לצמיחתה של מדינת ישראל.

09.08.04