הזכות לא לטבוע
עופר קורנפלד
בעקבות ניידות ההון, הסחורות והייצור בעולם גם אנשים זכאים לממש את החופש לנוע. הנחשול שמטביע את החלשים והעניים של ישראל, נובע בעיקר מהתנערות של הממשלה מאחריותה
הסופה "קתרינה" כיסתה במים עכורים את "ניו-אורלינס" אבל הציפה את פני השטח, את החלוקה של העולם הגלובלי בין הניידים לבין הנייחים. האנשים שטבעו בני-אורלינס היו עניים וחלשים מכדי לברוח מאיתני הטבע בעצמם. זה שנים רבות שהממשלה האמריקאית מתנערת מאחריותה כלפי הקבוצות החלשות בחברה. קווי הגבול בין החזקים והניידים לבין החלשים והמרותקים למקומם, היו קיימים עוד טרם בואה של הסופה. המשבר רק חשף את החלוקה האכזרית וגילה אותה לעיני כל.
התהליך הגלובלי הוא ההופך מושגים וחפצים שהיו נייחים בעבר לניידים בהווה. ראש וראשון לניידים הוא ההון. קניות ומכירות של כסף בעולם המודרני הוכפלו עשרות מונים לעומת שנות השמונים של המאה שעברה. בעקבות הכסף הפכו גם הסחורות לניידות, הורדת המכסים והסכמי הסחר העולמיים גרמו לכך שחלק גדל והולך מהצריכה העולמית מתרחש הרחק ממקום היצור של הסחורות. בעשר השנים האחרונות נע גם הייצור בעולם, באמצעות סגירה של מפעלים בארצות מפותחות ופתיחת מפעלים חדשים במדינות נחשלות, אל עבר מקומות בהם השכר ותנאי העבודה נמוכים.
הניידות של ההון, הסחורות והייצור משרתת רק את החזקים באוכלוסייה העולמית. הזרמים הכלכלים הגועשים מפרקים את ההסדרים החברתיים שהגנו על החלשים. בשם הדת הכלכלית החדשה שמקדשת את ההון ומפקירה את האדם נהרס היסוד המוסרי החזק של שוויון ערך האדם. בעולם שבו ערכו של האדם נקבע על פי גודלו של חשבון הבנק שלו, מופקרים הזקנים שאינם מייצרים עוד תוצרת, מושלכים אל השוליים החולים והנכים וניטלת נשמת אפה של האחריות החברתית.
גם בישראל ניתן לראות את כוחה של הגלובליזציה בפעולה בדמות יבוא זול, עובדים זרים ופירוק שוק העבודה לרסיסים. אלא שמול הנחשול הכלכלי ששוטף את ישראל ומטביע את העניים והחלשים ניצבת ממשלה ערלת לב. מדיניותם של נתניהו ואולמרט בניצוחו של שרון, אינה מגוננת על החברה הישראלית. במקום להשקיע בסכרים שישמרו עלינו, מרחיבה הממשלה ביודעין את הסדקים בחומה.
הכבלים המגבילים את החלשים בחברה הנם פעמים רבות סמויים מן העין. כמעט 50% מהעולים ממדינות חבר העמים לא יצאו את ישראל מעולם. תושבים רבים בערי הפיתוח אינם יכולים לעבוד במקומות שבהם יוכלו לבטא את כישוריהם בצורה יעילה. מגזרים שלמים בישראל כמו החרדים והערבים מוגבלים ביכולתם להתקדם ולנוע בחברה הישראלית בין בשל אורח חייהם ובין בשל השפעותיו של הסכסוך הלאומי שאנו מצויים בתוכו.
אפשור זכותם של אנשים לניידות היא חובתה של הממשלה. ניידות חברתית מושגת באמצעות השכלה. לא רק חינוך הולם לבני הדור הבא. גם תוכניות להכשרת מבוגרים כך שיוכלו להשתלב בשוק העבודה המודרני. אין שום תועלת בהשמתם של אנשים שלא רכשו כישורים לעבודות שאין עמן עתיד. חובתה של הממשלה לדאוג להסבתם של עובדים מעבודות עוני לעבודות ששכר גבוה בצידן. ניידות פיזית בתוך ישראל תושג רק באמצעות תשתיות תחבורה כגון רכבות וכבישים שיהפכו את הפריפריה הישראלית לקרובה אל מרכזי התעסוקה וההשכלה הגדולים.
השאיפה לחופש תמיד הייתה כוח מניע בהיסטוריה האנושית. הניידות הפיזית והמובילות החברתית הנם מאפייניה של חברה בריאה ומפותחת. כל זמן שאת ישראל ינהיגו אנשים שעולמם עוצב בקיבעון הנייח של שנות-30 של המאה שעברה, לא תוכל כל החברה הישראלית ליהנות מפירותיו של הקצב המסחרר של השינוי הגלובלי.
