כך נולד ספין הפרזיטים
עופר קורנפלד
שר האוצר הרהוט ביותר שידעה ישראל הצליח ליצור ספין שמאשים את העניים
בעוני שלהם, ולהנחיל את הסיסמא המנצחת "צאו לעבוד" * הבעיה היא שסיסמאות לא
מייצרות מקומות עבודה
אחד מיעדיה הרעיוניים של המהפכה הציונית היה לעקור את הטפילות מהתרבות
היהודית. לפי ההבנה הציונית, יהודי הגולה עסקו יותר מדי ב"עיסקי אויר" ופחות מדי
בייצור מוחשי. אתוס הפועל העברי, שנולד להחליף את דמות היהודי הגלותי, הינו מאבני
היסוד של התרבות העברית המתחדשת. אף שהמיתוסים גדולים מהמציאות שיצרה אותם, הרי
שכיבוש העבודה ועמל הכפיים היו לעוגנים אמתיים בבנייתו מחדש של העם בישראל.
מתי הפכו מאות אלפים מאזרחי ישראל החרוצים לבטלנים ולפרזיטים? מתי נולדו
הביטויים: "צאו לעבוד", "מתרבות של בטלה, לתרבות של יצירה", "אחריות אישית", "לשחרר
מהתלות בקיצבה", "המדינה היא לא אומנת"? מתי נולדו המלים שהפכו לשגרת השיח הכלכלי
בבואו לעסוק בעניים? בימים אלה אנחנו חוגגים שנה להולדתו של ספין
הפרזיטים.
החל מאמצע שנת 2002 ובמידה גוברת לקראת סוף השנה, הגיע שר האוצר דאז,
סילבן שלום, להכרה מחודשת שהתחזיות של משרדו בדבר צמיחה מואצת בשנת 2002 הן תחזיות
שוא. התחזיות האופטימיות שפיזר, לא היו מותאמות למצב הבטחוני הרעוע וגם לא למצב
הכלכלי העולמי. בנסיון נואש לצמצם את ההוצאות ולהתאימן להכנסות הפוחתות ממסים,
החליטה ממשלת ישראל על סידרת קיצוצים בתקציב, ובנוסף על כך על ביצוע קיצוצים עמוקים
בקיצבאות ובקריטריונים לקבלתם. בממשלת שרון שקיבלה את הקיצוצים האלה היו חברים
הליכוד, העבודה, ש"ס, האיחוד הלאומי, יהדות התורה והמפד"ל.
בסיומה של שנת 2002 התרחשה מערכת בחירות שגלשה והסתיימה בפברואר 2003.
ממשלתו הנוכחית של שרון הוקמה, ובה שודרג סילבן שלום למשרד החוץ, ובנימין נתניהו,
בקאמבק הפוליטי הקצר ביותר בישראל, נקרא אל משרד האוצר. המשק הישראלי נמצא בתחילת
שנת 2003 על סף התרסקות. חוב לאומי גבוה, ריבית גבוהה, צמיחה שלילית ואבטלה גבוהה
חייבו פעולה מיידית.
האינתיפאדה והמשבר העולמי חשפו בבת אחת שנים של הזנחה כלכלית ופתרונות
לטווח קצר. שוק העבודה הישראלי שהוזנח שנים, לא עמד בלחצים והתמוטט. כשלוש מאות אלף
מובטלים, כשש מאות אלף איש שמשתכרים פחות משכר המינימום (בממוצע כ-2000 שקלים
לחודש), ועוד כמאתיים וחמישים אלף שאינם מהווים כלל חלק משוק העבודה. בישראל ישנם
עניים רבים מדי, והרווחה ממומנת רובה ככולה מגרעון.
החודשים הראשונים לכהונת נתניהו עברו בגיבוש תוכנית חירום. לקראת פסח
התחדד המאבק בין הממשלה להסתדרות על קרנות הפנסיה, ועל השכר בשרות הציבורי.
אולם פתאום בתחילת יוני, התבצעו חלק מהקיצוצים שהוחלטו בממשלה הקודמת. ויקי כנפו
התחילה לצעוד והלחץ הציבורי גבר. מתוך הלחץ על שר האוצר הרהוט ביותר שהיה לישראל
מעולם, נולד ספין הפרזיטים, שעיקרו האשמת המובטלים בבטלנות.
שלושת השבועות הראשונים של יולי היו חמים במיוחד. משרד האוצר השתמש בכל
הכלים שעומדים לרשותו. בראיונות לכל כלי התקשורת ובכנס קיסריה, תקף נתניהו את
מדיניות הקצבאות והתנער לראשונה בישראל מהאחריות לסבלם של העניים. ב-14 ליולי
במסיבת עיתונאים הוא אמר לראשונה: "צאו לעבודה". בראיון ל"ידיעות אחרונות" ב-18
ליולי, כבר לוטשו עד תום כל המנטרות של הספין: "מי שמסוגלת לצעוד 200 קילומטר,
מסוגלת לעבוד בבית אריזה". כאשר התפוגג מאבק החד הוריות, נותר הספין מנצח: העניים
הם האשמים בעוני.
הבעיה היא שספין מוצלח אינו יוצר מקומות עבודה. האמת היא כי שר האוצר
נתניהו דוחק, באמצעות יאוש ורעב, אנשים אל שוק עבודה נטול עבודה. כתוצאה מכך עלה
אחוז האבטלה ל-11% והשכר של העובדים העניים נשחק בכ-4%. האבטלה והעוני נמצאים בכל
מקום. לכל משפחה בישראל ישנו חבר או מכר שאינו מצליח למצוא עבודה למרות שעבד כל
חייו. כולנו מכירים אנשים שעובדים בפרך ואינם מסוגלים עוד לפרנס את משפחתם
בכבוד.
ראוי שנזכור כי הכשלון אינו שלהם. הכשלון הינו של שר האוצר. לנתניהו יש
את כל הכלים לפעול וליצור את התנאים הדרושים לפתיחתם של מקומות עבודה חדשים. במקום
זה, הוא עסק ביצירתם של "ספינים" תקשורתיים שנועדו על מנת לשחרר אותו מאחריותו
ולהפיל את האשמה על המובטלים והעניים.
הכותב הוא יזם היי-טק ומראשי "הדור הבא" במפלגת העבודה
ידיעות אחרונות | יום שלישי, כ"א באלול תשס"ד
7.9.2004
