לאן הולכים כספי הפנסיה שלנו? לגוזרי הקופונים
עופר קורנפלד
שנים רבות התקיימה בישראל עסקת פנסיה ברורה ופשוטה. אנשים הפרישו חלק
ממשכורתם לקרן הפנסיה, זו מצידה הילוותה את הכסף לממשלת ישראל שהתחייבה
לפרוע אותו בעתיד צמוד למדד המחירים ובתוספת ריבית מובטחת גבוהה. עסקה
זו אפשרה לקרן הפנסיה להתחייב כלפי החוסך שבהגיעו לגיל פרישה יוכל
ליהנות משכר מובטח שהינו יחסי לשכרו.
הולדתן של קרנות הפנסיה החדשות לפני כעשור שינתה חלק מכללי העסקה. החוסך
הפריש חלק ממשכורתו לקרן הפנסיה וזו הילוותה את רוב הכסף לממשלת ישראל.
יותר משני שלישים מכספי החסכונות עדיין יועדו לממשלה ישראל ורק כשליש
הופנו להשקעות בשוק. עוגן הוודאות הזה, אפשר לקרנות הפנסיה לשמור על
עסקת הפנסיה היסודית. יחד עם הלאמתן של קופות הפנסיה הוותיקות ומכירתן
של הקרנות החדשות לחברות הביטוח, שינה משרד האוצר את כללי ההשקעה של
קופות הפנסיה. ממשלת ישראל הפסיקה ללוות כסף מקרנות הפנסיה ושילחה אותן
אל השוק החופשי.
שוק ההון הישראלי ניצב בהינף החלטתו של שר האוצר נתניהו בפני מצב שלא
היה בו מעולם. סכומי עתק של חסכונות הציבור עדיין מופרשים לפנסיה מדי
חודש, אלא שממשלת ישראל שהייתה הלווה הגדול ביותר וכמעט היחידי, יצאה
מהמשחק. העסקה הבסיסית השתנתה.
ההיצע של כסף גדול וזמין גילה רעב אמיתי לאשראי. סידרה של פשיטות רגל
מתוקשרות וגלגולי חוב מתוקשרים פחות, אילצו את הממונה על הבנקים להגביל
את יכולתם להמשיך ולהלוות הון לחברות ולמשפחות ההון. הבנקים הפסיקו
פתאום להיות החמצן של המדינה ובמקומם באו הקרנות המוסדיות.
מנתוני בנק ישראל עולה כי בשנתיים האחרונות גייס המגזר הפרטי, יותר
מ-40 מיליארד שקל מהקרנות השונות, וקצב הגיוס רק עולה. ברבעון הראשון
של 2005 גייס הסקטור הפרטי מהקרנות השונות כ-15 מיליארד שקל, 3 מיליארד
מתוכם במניות. מקורם של סכומי הכסף הינו בעיקר מהחסכונות ארוכי הטווח
של הציבור. למשל, מנתוני שוק ההון במשרד האוצר עולה כי סך הנכסים של
קרנות הפנסיה עלה בשנתיים האחרונות ב-15 מיליארד שקל, מתוכם כ-10 מיליארד
מצאו את דרכם אל השוק הפרטי ורק כ-5 מיליארד אל הממשלה. תהליך דומה
חל בביטוחי החיים הפנסיוניים, מתוך כ-20 מיליארד התחייבה הממשלה רק
כנגד 6 מיליארד שקל והשאר הושקע כנגד מניות ואגרות חוב פרטיות.
זרימתם של החסכונות הפנסיוניים לטווח ארוך של הציבור אל השוק הישראלי
המצומצם מרתיחה אותו ומביאה לגאות פיננסית מדומה. ישנם רבים מדי בשוק
ההון הישראלי שגוזרים "קופונים" מהסביבה הכלכלית החדשה. ביניהם הבנקים
שבעלי החוב שלהם ממחזרים חובות שהיו אחרת אבודים, חתמי ההנפקות ובעלי
השליטה למיניהם. דומה שרק מעטים מהחוסכים ייהנו באמת מהשפע הניגר פתאום
מהשמיים.
בשולי דו"ח היציבות הפיננסית ל-2004 של בנק ישראל גלומה אזהרה נגד הסיכונים
הגלומים בחשיפתו של החיסכון ארוך הטווח לתנודות השוק, וכן לסכנה הכרוכה
במתן אשראי ללא בקרה מקצועית של סיכוני אשראי. ההימור על הפנסיה שלנו
יכול להצליח, אבל אבוי אם ייכשל.
