איך זה שמיליון ישראלים עובדים ועניים?
עופר קורנפלד
אחת הבעיות הכלכליות הבוערות בישראל היא הגידול העקבי במספר העובדים המשתכרים שכר עוני
תודות למדיניות הכלכלית מעמד העובדים העניים הפך למעמד הגדול במדינה. נתוני מנהל הכנסות המדינה לשנת 2004 שפורסמו לאחרונה מצביעים על כך שלמעלה ממיליון ישראלים, כ- 40% מכוח העבודה במשק, משתכרים פחות מחצי השכר הממוצע והכנסתם החודשית אינה מאפשרת להם לפרנס את עצמם ומשפחתם.
המחסור החמור במקומות עבודה ובשכר ראוי, דרדרו ישראלים רבים למצב בו העבודה אינה מבטיחה מוצא מעוני. מהנתונים עולה כי כרבע מתוך קבוצת העובדים העניים הכוללת עובדים שכירים ועצמאים זעירים משתכרים פחות מאלף ש"ח בחודש, עוד רבע משתכרים פחות מ-2,000 ₪ בחודש, רבע נוסף משתכר פחות מ-3,000 ₪ ועוד כרבע משתכרים פחות כ-4000 ₪ בחודש. העובדים העניים של ישראל לא נוצרו יש מאין. בשנת 1976 השתייכו למעמד העובדים העניים רק 20% מכלל העובדים. היום יותר מ- 40%.
התהליכים הכלכליים שהובילו ממשלות ישראל בעשורים האחרונים, שחררו את ההון והיוזמה הישראליים מכבליהם, אולם לא השכילו לפעול באותה עת גם בשוק העבודה, על מנת להגן על העובדים בישראל מפני שחיקת השכר המתלווה לתחרות המתגברת. העובדים המשתייכים למעמד עצום ורב זה, לא רק שאינם יוצרים הכנסות למדינה ממסים, אלא באין להם יכולת להבטיח את הצרכים הבסיסים של משפחותיהם הם נשענים יותר ויותר על מערכת הרווחה ישראלית הקורסת ומתכווצת.
הגידול העצום בגודלו של מעמד העובדים העניים מצביע גם על שקיעתם של חלקים ניכרים במעמד הבינוני. בכל חברה מודרנית מהווה שכבת הביניים הכלכלית, את המקום בו מתרחשים מרבית תהליכי הבנייה והיצירה. חוט השדרה המרכזי הזה של הכלכלה והחברה הישראלית שנשחק עם השנים, נשבר בשנים האחרונות לגמרי. שקיעתו של מעמד הביניים אל העוני, מלווה בדרך כלל במגמות ותהליכי התפוררות חברתיים שחלקם כבר ניכרים היטב אופן התנהלותה של החברה הישראלית: פשיעת רכוש ואלימות גוברת, אובדן אמון במערכת הפוליטית ובמוסדות הדמוקרטיים ושחיתות שהופכת לנורמה.
הדת הכלכלית של שר האוצר נתניהו שעיקרה – צמיחה בכל מחיר, ולידתה בבתי המדרש השמרניים ביותר בעולם, מספקת לממשלה פטור מוחלט מאחריותה לתעסוקה. מדובר בדת אכזרית שסופרת את הכסף של הממשלה אבל לא "סופרת" את האנשים החיים במדינה. השקפת העולם של שר האוצר, מטילה את האחריות למיגור העוני על העניים ומגדילה לעשות בהאשמת המובטלים בבטלנות.
למדינת ישראל דרושה מדיניות כלכלית אקטיבית שתשים את התעסוקה במרכז. מדיניות שתבטיח לרוצים בכך עבודה, ולעובדים שכר הגון עבור עמלם. מדיניות כזו צריכה להתחיל באכיפה קפדנית של חוקי העבודה הנהוגים בישראל ובמיוחד חוק שכר המינימום. בנוסף על כך על המדיניות לכלול עידוד להשתתפות בעבודה באמצעות מס הכנסה שלילי, הגדלת ההון האנושי של העובדים באמצעות הכשרה והשכלת מבוגרים ויצירת מקומות עבודה מכניסים על ידי הפניית משאבים לתשתיות שיבוצעו בעבודת ישראלים.
