התוצר יצמח, החברה תתרסק

עופר קורנפלד

האזרחים, ולא ההון, צריכים לעמוד במרכז השקפת העולם הכלכלית של הממשלה

פעולותיו העיקריות של שר האוצר, בנימין נתניהו, בשוק העבודה היו קיצוץ הקצבאות והקשחת הקריטריונים לקבלתן. פעולות אלה מצמצמות את הוצאות הממשלה, אך אינן מתמודדות עם הבעיות הכלכליות של אזרחי ישראל.

שתי הבעיות הכלכליות הגדולות הן מחסור חריף בעבודה ושכר נמוך מדי בעבור העבודה הקיימת. ניסיונו של נתניהו לטפל בבעיות הכלכליות של ממשלת ישראל בלי להתייחס לבעיות הכלכליות של אזרחי ישראל הוא תוצר של השקפת עולם כלכלית, ולא רק של חוסר יכולת ביצוע. בנוסף לכ-300 אלף מובטלים יש בישראל מאות אלפי בני אדם שאינם מנסים אפילו להיכנס לשוק העבודה. שיעור המשתתפים בשוק העבודה, העובדים והמובטלים גם יחד, הוא נמוך יחסית לכל העולם המערבי (גם בלי לחשב את החרדים והערבים.)

הפתרון היעיל ביותר למשיכתם של אנשים נוספים אל שוק העבודה הוא הימצאותן של עבודות שיכולות לפרנס את בעליהן בכבוד. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מיולי, יש בישראל כ-600 אלף עובדים ששכרם מתחת לשכר המינימום במשק. שכר זה משולם בדרך כלל בעבור עבודות זמניות וחלקיות. שכרם הממוצע של העובדים האלה בזמן כניסת נתניהו לתפקידו היה כ-2,000 שקלים בחודש. בתקופת כהונתו של נתניהו ירד השכר הממוצע של העובדים העניים בכ-80 שקלים לחודש.

80 השקלים האלה אינם משמעותיים בשכרו של שר בישראל, אולם הם יכולים להיות מה שישבור את מטה לחמם של העובדים העניים. באותו זמן ממש עלה שכר הנטו של המשתכרים 35 אלף שקל בחודש ביותר מ-1,200 שקל, רק באמצעות הורדת מדרגות המס. כלומר, הטבת המס שחילק נתניהו לעובדי העשירון העליון עולה בהרבה על שכרם הנשחק של העובדים העניים.

ייתכן שמדיניות זו של שר האוצר תגרום לצמיחה בתוצר הלאומי הגולמי, אבל היא לא תביא לצמיחתם של רוב האזרחים במדינת ישראל, וקרוב לוודאי שתשלים את ריסוקה של החברה. על פי השקפת העולם של שר האוצר, ממשלת ישראל אינה צריכה לפעול כדי להגדיל את היצע העבודה בישראל מפני שתפקיד זה שמור באופן בלעדי לכוחות השוק. הימנעות מפעולה להגדלת היצע העבודה מחד גיסא, והפעולה האקטיווית לביטול רשת הביטחון החברתית מאידך גיסא, דוחקות עובדים אל השוק באמצעות ייאוש ורעב. כאשר המוני אנשים נדחפים בגלל ייאוש ורעב לשוק עבודה שאין בו די מקומות עבודה, התוצאה המיידית היא ירידה בשכר, ובעקבותיה גם ירידה בפריון. תוצרי לוואי של התהליך הזה הם עלייה בפשיעה והתפרקות של מוסדות חברתיים.

על פי השקפת העולם של נתניהו, המשווה בין ערכו של האדם לסך הכסף שברשותו, אנשים הנמצאים מחוץ למעגל העבודה או בשוליו אינם נתפשים כבעלי ערך. השקפת עולם הדוגלת בשוויון ערך האדם, בלי קשר לתרומתו לתוצר הלאומי הגולמי, מחייבת מדיניות שונה לגמרי. יעדי הממשלה בשוק העבודה חייבים לכלול את צמצום האבטלה, באמצעות יצירת מקומות עבודה שיכולים לפרנס את בעליהם, וכן את העלאת שכר הנטו של העובדים העניים, למשל באמצעות מס הכנסה שלילי. הבעיות הכלכליות של רוב אזרחי ישראל לא נוצרו על ידי נתניהו, אלא על ידי המדיניות הכלכלית של ממשלות ישראל ב-30 השנים האחרונות.

אילו היו האנשים, ולא ההון, במרכז השקפת עולמן הכלכלית של ממשלות ישראל, היתה הכלכלה הישראלית ניצבת היום על יסוד איתן יותר. במקום לבסס את הכלכלה רק על הרגליים הדקיקות של תעשיית ההיי-טק, היא היתה ניצבת על מסד יציב של יצירה, שיש בו הרבה יותר אנשים עובדים, ובשכר גבוה יותר. לישראל נדרשת היום הנהגה כלכלית שתפנה תשומת לב ניהולית, משאבים כספיים ויצירתיות כדי לאפשר לכל אזרחי ישראל לא רק לשרוד בקושי, אלא גם לחיות בכבוד ובתקווה.

הכותב הוא יזם היי-טק וממנהיגי "הדור הבא" במפלגת העבודה