בגנות כלכלת המלחמה

עופר קורנפלד

יציבות חברתית וצמיחה כלכלית חיוניות יותר לביטחון מאשר עוד התנחלויות, עוד מטוסים ועוד טנקים

מאז מלחמת יום כיפור מתנהלת בישראל כלכלת מלחמה הרסנית שמחלישה את החברה הישראלית, חונקת את כלכלת המדינה ומאיימת על קיומה כמדינה עצמאית. ב-25 השנים הראשונות של ישראל, לפני השתרשותה של כלכלת המלחמה, צמח המשק הישראלי בשיעור של כ-5% בשנה בתוצר לנפש. ב-30 השנים האחרונות עבר המשק הישראלי לצמיחה של כ-1% בתוצר לנפש, שיעור צמיחה נמוך שגורם לנסיגה מתמדת של ישראל.

כלכלת המלחמה מצויה בכל מקום ומשפיעה על כל אורחות המדינה. במדינת ישראל בנייתם של כבישים נעשית על פי סדרי עדיפויות צבאיים. גם הקמתם של יישובים ופיזורם נעשית על מנת להחזיק שטחים וצירים ולא כדי לענות על צורכי תעסוקה ובנייה כלכליים. כל ניהול התשתית של המשק הישראלי - המים, האנרגיה והתקשורת- מוכפף לשיקול הביטחוני העליון. הווייתה המלחמתית של ישראל כה עמוקה, שהיא נהפכה כמעט לסמויה מהעין.

אך הביטוי של כלכלת המלחמה בתקציב אינו ניתן להסתרה. ההוצאה הביטחונית לנפש בישראל היא הגבוהה בעולם. מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על עלות הביטחון מתברר, כי בעשור האחרון היו הוצאות הביטחון הכוללות של ישראל כ-52 מיליארד שקלים בשנה. בממוצע מוציאה כל משפחה ישראלית על כלכלת המלחמה כ-30 אלף שקלים בשנה. שר האוצר, בנימין נתניהו, שנהפך לכוהן הגדול של הדת הכלכלית הגלובלית, מתעקש לדבוק גם בעקרונותיה של כלכלת המלחמה הישראלית. הכלכלה העולמית מטילה על הממשלות מגבלות רבות. הסכמי סחר מגבילים את היכולת להטיל מכסי מגן וזרמי הכסף העולמיים יטביעו כל ממשלה קטנה שתגביל את שער המטבע שלה. גם היכולת להגדיל את החוב או לשנות את שערי הריבית מוגבלת על ידי הערכות הסיכון לחוב מצד גופי הדירוג העולמיים. התוכנית הכלכלית החדשה של נתניהו מלמדת שגם בכל הקשור למיסוי הולך ואובד מרחב התמרון הכלכלי. רק התקציב נותר הכלי המרכזי לביטוי סדרי העדיפויות של ממשלה. אלא שמחויבותו של שר האוצר נתניהו לכלכלת המלחמה והשטחים אינה מאפשרת את השינוי הנדרש. מתוך חלקו הפנוי של תקציב המדינה, יותר מחצי מוקדש לתקציב הביטחון. כל שאר צרכיה של מדינה מודרנית, כמו חינוך, בריאות, תעשייה, חקלאות ותשתיות, מסתפקים כולם במה שנותר לפליטה.

הנטייה העולמית לצמצום המלחמות אינה מקרית. הכלכלה הגלובלית אינה סלחנית כלפי מדינות במלחמה. למרות הפטור המוחלט ממסים שניתן בפועל להשקעות זרות, הרי שהשקעות ההון בשנים האחרונות בישראל הנשענות על הערבויות האמריקאיות והן ברובן השקעות פיננסיות ספקולטיוויות ולא השקעות ריאליות. החלטה על יציאתו של ההון הזר מישראל יכולה לבוא בחטף.

קיצוץ רבע מתקציב הביטחון בעשור הקרוב יזרים למשק הישראלי עוד כמאה מיליארד שקלים. עם תוספת כזאת ניתן יהיה לכונן מחדש את המשק הישראלי כך שיתאים לאתגרי הגלובליזציה והמחר. לישראל נדרשת הנהגה כלכלית אמיצה שתיצור סדר עדיפויות חדש, מכיוון שבעידן הנוכחי יציבות חברתית וצמיחה כלכלית חיוניות הרבה יותר לביטחון המדינה מאשר עוד התנחלויות, עוד מטוסים ועוד טנקים